כולנו ידענו שלעולם לא נפגש. כשסיימנו לחלוק את המדע, המשכנו. שלחנו להם על האמנות, ההסטוריה, התרבות שלנו. עוד ועוד ועוד. גם הם שלחו אלינו. קיבלנו גם מהם אמנות, ואז אמנות שלהם שהושפעה משלנו, כפי ששלחנו אליהם אמנות בהשראתם. איש אצלנו לא היה יכול ללמוד את כל תשדורותיהם, גם הם לא את שלנו. זה היה חסר תועלת כלשהי, וגם נפלא. היינו לנצח לבד, אבל לא בודדים 2/2 #סיפורונובמבר #אות

במאה ה-28 הוכח כי לא ניתן לנוע במהירות הגבוהה ממהירות האור. או אפילו קרוב אליה. במאה 29 נפסלו גם כל התיאוריות על חורי תולעת. לקח עוד כמה מאות שנים בהן ניסו להפריך את ההוכחה, לשווא.
כל מסע בין פלנטות ברות ישוב, יקח דורות. נסיונות להוציא מסעות כאלה נכשלו. בסוף זה הופנם: הארץ היא ביתנו היחיד.
אבל לא הפסקנו לחפש חיים תבוניים אחרים. שידרנו לחלל עוד ועוד על עצמנו ומה ידוע לנו. אחרי כמה מאות שנים התחלנו לקבל אותות בתשובה. ואז עוד. ועוד. כל הגזעים הגיעו לאותו מצב כמונו. 1/2 #סיפורונובמבר #אות

אות אות ועוד אות הפכו למילה שהפכה למשפט שהפך לשפה שהפכה להכל. אני עשויה מילים. מרכיבה ומפרקת. אני משפט לא גמור, פסקה לא מנוקדת נכון בשפה שאף אחד כבר לא מתרגם.
#סיפורנובמבר #סיפורונובמבר #אות

"כשלא אהיה חפש אותי בדברים הקטנים. אדבר אליך במשב רוח ביום חם, בקשקושי זנב של כלבלבים, בפרפר לבן על שיח."
הוא ניגן בראשו את הדברים שוב ושוב, משלב במקצב את טיפות הגשם.
"... באור הירח המלא..."
צליל שבירה פריך ורטוב קוטע את מחשבותיו. הוא מרים את רגלו להביט בקונכייה המרוסקת. החומר הכהה נשפך סביבה בצורה ברורה של לב.
#סיפורונובמבר #אות