@minhar

כתבתי על קרל וברתה לא מזמן 🙂
https://mishory.blogspot.com/2023/06/blog-post.html

#כתיבה #סיפורון

היום יום ים 🌊.
היום בים ראיתי איך המצילים הצילו רוחץ שנסחף עם הזרם.
עמדתי במים וראיתי את המצילים חותרים שניהם בחסקה והניצול שוכב עליה. מאות האנשים שהיו בחוף ובים עצרו כל מה שהם עשו והסתכלו עליהם מתקרבים כמו להקת סוריקטות.
כשהתקרבו עוד המציל מהסוכה כרז "לא מגיע להם פרגון? " וכל האנשים מחאו להם כפיים וגם אני הצטרפתי כי לא היה לי נעים לא להצטרף. #סיפורון #יולי

חדר עם נוף למפעל הטקסטיל

#סיפורון

https://mishory.blogspot.com/2023/04/blog-post.html

לפעמים פשוט מתחשק להגיד לעולם, "רגע, חבוב, תן לנשום."
אבל העולם, כדרכו של עולם, לא יתן לכם לא רגע ולא שבריר שניה.
את הרגעים האלה, צריך פשוט לקחת.
#סיפורון #הפוגה

"בואי נרוץ," היא אמרה לי. ככה סתם, פתאום. באמצע הרחוב הגשום.
ורצנו אל תוך הגשם, אל תוך הרוח, והרחוב מסביב היטשטש ונעשה יפה כמו קליידוסקופ בגווני אפור-צהוב-אדום.
הלחיים בערו והגוף הזיע בתוך המעיל, אבל האוויר הקר היה רווי חופש ועמוק בפנים הלב פעם לצלילי האודה לשמחה.
#סיפורון #דהרה

"מה אתה צריך את כל המטען הזה? תניח אותו לרגע."
והוא ניסה, באמת שניסה. אבל המטען כבר התאחה עם הבשר החי.
#סיפורון #מטען

הלוואי והייתי פחות עצלנית. הייתי כותבת יותר והולכת ללמוד תחום רווחי יותר והייתי מתחילה להתעמל בגיל צעיר יותר ונראית טוב יותר. הייתה לי יותר שליטה עצמית והייתי שותה פחות ויוצרת יותר. הייתי אפילו ממשיכה לצייר.
אבל אז, כנראה, כבר לא הייתי אני יותר.
#סיפורון #הלוואי

כשירדו מהשמים אבני הברד הכחול הראשונות היה ברור לכל שמדובר באות מהאלים. הגושים נאספו במשנה זהירות והופקה מהם תרופת פלא לכל נגע אפשרי. אנשים היו מורחים את הנוזל התכלכל על פניהם למניעת הזדקנות ושותים בשקיקה מגוון שיקויים עם טיפות מהחומר היקר, מתנת האלים.
רק עשור אחר כך התגלתה התקלה במנגנון הדחת המים של אותו מטוס.
#סיפורון #ברד

"אני לא מלכת אסתר!" צעקתי פורים שלישי ברצף, באותה שמלה ורודה ואותו כתר פלסטיק כסוף. "מלכה זה זקן! אני נסיכה!"
אפילו לא היה אכפת לי ללבוש את אותה שמלה. רק שלא יקראו לי מלכה. לפחות זו לא הייתה תחפושת מרדכי היהודי מהפורים הראשון בארץ. זקן שחור נראה נורא מוזר עם תלתלים ג'ינג'יים.
#סיפורון #נסיכה

בהתחלה חשבתי שמדובר בביצה של דרקון או לכל הפחות דינוזאור. היא הייתה כתומה עם נקודות סגולות והשמיעה תקתוק מוזר כזה.
אבל מה שבקע משם לא נראה בכלל כמו דרקון. זה היה כדור קטן מכוסה פלומה בצבע טורקיז, עם עיניים גדולות ועצובות ופה מלא שיניים קטנות וחדות. וזה היה רעב. הדבר הראשון שעשה היה לבלוע את מחברת ההיסטוריה שלי.
מאז הוא לא מפסיק לגרוס ניירות חשובים. הוא גם מחביא כל מיני חפצים כדי שלא אספיק לצאת מהבית בזמן. ויושב על הטלפון שלא אוכל לענות להודעות. אתם כבר יכולים לנחש איך קראתי לו.
#סיפורון #תירוץ

"בוא לשדה התותים," היא קוראת לו. כמו הביטלס בטריפ אסיד. כמו ילדים.
והוא כבר רואה אותם בין הפירות הבשלים, מתנשקים בפיות מלוכלכים, נוטפי מיץ מתוק. קוטפים ומועכים זה בין שיניה של זו, וגופיהם צמודים ברעב.
והנה השדה מולם, אדום כמו שמי היום המתכלה. ולא מתותים הוא אדום.
#סיפורון #שדה

בבית ריק באמת, יש אדם אחד. אחרת מי ירגיש את הריקנות?
בכל ארנק ריק יש כמה עשרות אגורות שהבעלים סופר מדי פעם בייאוש ובמקרר ריק תמיד תראו איזה חצי לימון נטוש, אחרת המקרר סתם נראה חדש.
והלב? הלב לא ממש ריק אם אין בו טביעות רגליים של מישהו.
#סיפורון #ריק

"הפרויקט הזה גדול עליך."
"רק אמרתי שמצאת חן בעיני..."
"רק ציינתי עובדות."
"אז אין סיכוי לקפה? מוזמנת להגיד לא, רק שאדע בדיוק."
"אצלי אין בדיוק..."
"היה נחמד להכיר."
"לא, חכה. אני בסדר עם בערך..."
זה לקח 30 שנה, אבל גם הוא למד לאהוב את הבערך. פרויקט מוצלח, סך הכל.
#סיפורון #פרויקט

הוא אהב לצייר פס שחור בדיוק מתחת לעיניים. לא איפור. צבע מלחמה. ואולי צבע מלחמה זה רק איפור לא.נשים חלשים יותר.
את הפס הזה ראה יום יום אצל אליל הילדות שלו, על הפוסטר בחדר. מייקאפ לבן ופס שחור ומחוך. ועכשיו זו אומרת עליו ש... וההיא חושפת... והפס פתאום נעשה מעיק. ודוהה, עם זכרון הגיבור שלא היה גיבור. והילדות שלא הייתה ילדות.
#סיפורון #פס

>>הקבינט התכנס לישיבה דחופה. זה היה רק עניין של זמן עד שהאג'נדה תישכח לטובת צעקות.
"די," הכריז השר הראשון.
"די!" צעקה יושבת הראש.
ראש הממשלה לא נכח. הוא בדיוק קיבל שיחת טלפון מהבית הלבן.
"Enough!" הכריז הקול בצידו השני של הקו.
תנועת האוטובוסים והרכבות הפסיקה ושדות התעופה התרוקנו במהרה.
גלגלי מכונות הדפוס חרקו את ה-די האחרון שלהם וכל הלוויינים שידרו אותו בכל שפה אפשרית אל החלל.
והוא רק רצה להגיד שסיים לטפל בבאגים שהקציב לעצמו עד ארוחת הצהריים.
#סיפורון #די

הם העמידו אותו להדליק משואה לתפארת. העמידו בין שני גנבים, כמו אותו יהודי צעיר מנצרת, לכפר על חטאיהם.
רק בגלל הוראה לצעוד ימינה עמד שם. כמו שעמד אז תחת עשן ההולכים שמאלה.
והנה, לפתע פנים מוכרות מולו - פנים שלא ראה מזה 80 שנה. חייל בודד בקצה שורת המדליקים. עלה לבד ממינסק.
'להגן עליך הוא עלה!' הוא נוזף בעצמו חרש. רק מאיפה לו לחייל ממינסק הפנים של יענקל, אחיו?
ואולי בכל זאת יש תפארת. לו רק לא היה מחירה כל כך הרבה דם.
#סיפורון #תפארת

>>
אפילו למות היא לא יכלה כמו כולם. היא נהרגה בגיל 87 מפיצוץ במנוע של המשאית הישנה שלה, שהתעקשה לתקן לבד.
"מה עכשיו?" היא שאלה את אלוהים.
אבל אפילו הוא לא ידע מה לעשות איתה. הוא שלח אותה חזרה רגע לפני ההלוויה וכמעט גרם לשומר הלילה בחדר המתים דום לב.
היום היא עדיין חיה, דווקא. אולי ראיתם אותה סופרת מטבעות לפניכם במכולת, תוך כדי שהיא מתעניינת במבצעי החודש ומתלבטת אם לקנות את שני סוגי האקונומיקה או רק אחד.
#סיפורון #דווקא

במשך שנים היא שנאה את המילה לח. היא גרמה לה לחשוב על סדינים מיוזעים בקיץ, וכביסה קרה שאף פעם לא התייבשה כמו שצריך בחורף. ידיים מיוזעות ואוויר מהביל שקשה לנשום. והלמטה של הפח.
עד שהיא פגשה אף אחד שחרחר, מוקף פרווה, ולשון וורודה ושמחה. ופתאום הלח היה דווקא די נחמד.
#סיפורון #לח

כשאמרתי לה שהיא העולם שלי לא תיארתי לעצמי שבוקר אחד אמצא עולם שבו אני כן, והיא לא.
עולם עם דשא ושמים, וציפורים שרות וירח שמקיף אותו ושמש לחוג סביבה, להתחמם כמו מרשמלו - צד אחד בכל פעם.
אבל איך אפשר לקרוא "עולם" למקום בלעדיה? זה כמו לצעוק לתוך ריק.
#סיפורון #עולם

את מבחן הקבלה לבי"ס ליד"ה עברתי די בקלות. עכשיו נשאר רק הראיון.
"רק אל תגידי שם שום דבר טיפשי. את ילדה טובה שאוהבת ללמוד, אין סיבה שהם לא יקבלו אותך."
"ואם ישאלו על מתמטיקה?"
"אז את אוהבת גם מתמטיקה!"
"אבל אסור לשקר!"
"זה לא נקרא לשקר. את היית אוהבת מתמטיקה אם הייתם לומדים בקצב מהיר יותר. זה מה שתגידי."
נכנסת לחדר. מראיינת אותי גורגונה חמורת סבר.
"ואיזה מקצועות את לא אוהבת?" היא שואלת.
מפה לשם, הלכתי לרנה קסין.
#סיפורון #נעל